החלטה בתיק ב"ש 9404/07

1.               בפני בקשה לשחרור המבקש מהמשך ריצוי עונש המאסר אותו הוא מרצה לאחר שהורשע ב-ת.פ 1028/05 ונגזר עליו, בין היתר, עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 48 חודשים. עונש זה הוטל על המבקש לאחר שהורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, גניבה ואיומים. לכתחילה, כלל כתב האישום שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות. ואולם, במסגרת הסדר הטיעון הומרה הוראת החיקוק באישום השני מעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לעבירות של גניבה ואיומים. בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון (ע"פ 5924/06) ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו בעובדות הכלולות באישום השני (בנוגע לעבירות של גניבה ואיומים). בית המשפט העליון החליט להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו, כמבוקש, וקבע כי ההרשעה באישום השני תבוטל. עוד הוסיף בית המשפט, כי איננו מביע עמדה כלשהי לעניין תוצאות הכרעת הדין שתינתן. החלק האופרטיבי בפסק הדין היה, כלדקמן: " לצורך כך, מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, שיעשה כמיטב כוחו להשלמה מהירה ובירור מחודש של האישום השני, ולאחר מכן יינתן גזר דין חדש. המערער 1 [המבקש] נמצא אשם כאמור, בעבירה חמורה אחרת, שעל ההרשעה בה אין הוא משיג. בנסיבות אלה ימשיך לרצות את עונשו. אם לא יסתיים משפטו בתוך שלושה חודשים מהיום, יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לשקול את האפשרות לשחררו בערובה". לא למותר לציין, כי משבוטל הסדר הטיעון שבין הצדדים, הוחזר עניינו של המבקש לבית המשפט המחוזי לשם בירור האישום בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות בה הואשם לכתחילה.

2.               פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור ניתן ביום 15.1.07. הבקשה שבפני הוגשה ביום 15.4.07, היינו, בחלוף שלושה חודשים מיום פסק הדין.

על פי האמור בבקשה יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת על יסוד הצטברותם של הטעמים הבאים: חל כירסום משמעותי בחומר הראיות, ובידי המאשימה אין חומר ראיות שבכוחו לבסס הרשעה בעבירת השוד בנסיבות מחמירות מושא האישום השני; המבקש נתון ב"מעצר" במשך 18 חודשים. ספק רב אם משפטו יסתיים בקרוב, ולכן יש לשחררו; המדובר במבקש בן 24 ללא עבר פלילי אשר חווה טראומה קשה בתקופת מעצרו. המבקש נמצא מתאים על ידי שירות המבחן להשתחרר לחלופת מעצר, כמפורט בתסקיר שהוגש בעניינו ביום 9.11.05.

3.      ב"כ המשיב מתנגד נחרצות לבקשה.

4.      לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, איני רואה הצדקה להפסקת ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש ולשחרורו בערובה, כמבוקש בבקשה שבפני. אמנם ב"כ המבקש הכתירה את הבקשה בכותרת "בקשה לעיון חוזר" והפנתה להחלטה מיום 17.11.05, במסגרתה נעצר המבקש, בהסכמה, עד תום ההליכים. ואולם, אין ענייננו בעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר, אלא בבקשה להפסיק ריצוי עונש מאסר ולשחרר את המבקש בערובה.

עיקר הטעם להחלטה, כי אין מקום להורות על שחרור בשלב זה נעוצה בעובדה, כי משפטו של המבקש עתיד להסתיים בתקופה הקרובה. בית המשפט הדן בתיק העיקרי סיים את שמיעת פרשת התביעה במשך שלוש ישיבות (בתאריכים 12.4.07, 15.4.07, ו- 18.4.07), וקבע שני מועדים לשמיעת פרשת ההגנה ולסיכומים בתאריכים 29.4.07 ו- 4.5.07. יוער, כי המותב הדן בתיק הוחלף לאחר שהתקבלה בקשת פסילה שהגיש המבקש. הבקשה הוגשה ערב הדיון שנקבע לשמיעת הראיות (28.3.07), ובית המשפט נערך באופן מיידי להחלפת המותב ולשמיעה מיידית על ידי המותב החדש. במצב דברים זה ניתן לומר, כי התיק מתנהל בקצב מהיר ביותר, ברוח פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור. בית המשפט העליון קבע נקודת זמן לבחינת קצב התקדמות המשפט בחלוף שלושה חודשים. בחינת מצב הדברים עתה מעלה, כי אין הצדקה לשחרורו של המבקש מנימוקים הכרוכים באופן ניהול המשפט. נהפוך הוא, כפי שתואר לעיל, המשפט עתיד להסתיים בקרוב.

5.               אשר לטענות בדבר דיות הראיות שהובאו כדי לבסס הרשעה בעבירת השוד בה מואשם המבקש. המבקש טוען, כאמור, כי חל כירסום משמעותי בראיות, ואילו ב"כ המשיב טוען, כי קיימות די ראיות לביסוס ההרשעה, הן על יסוד הודאתו של המבקש במשטרה והן על יסוד עדותו המפלילה של שותפו לעבירה (בן דודו - בלאל). אך מובן, כי לנוכח השלב המתקדם שבו מצוי התיק העיקרי, לא ניתן במסגרת הדיון בבקשה שבפני להיכנס לבחינה מקרוב ולהערכה של חומר הראיות. כפי שנקבע לאחרונה בבית המשפט העליון, יש להפנות בקשה לעיון חוזר המבוססת על הליכים או ראיות שהושמעו במשפט אל המותב הדן בתיק העיקרי, שהוא המתאים לדון בה. במקרה כזה, כאשר אין צורך בהיחשפות לראיות נוספות, המותב הראוי לדון בבקשה הוא המותב שדן בתיק העיקרי, שהרי הוא המצוי בפרטי העדויות ובראיות הרלוונטיות לבקשה (בש"פ 8090/06 ויקטור גואטה נ' מדינת ישראל, החלטתו של כבוד השופט ד' חשין מיום 19.10.06 והאסמכתאות המובאות שם. פורסמה באתר "נבו"). בענייננו, הגורם הנכון אליו היה צריך להפנות את הבקשה, ככל שהיא מבוססת על חומר הראיות, הוא המותב הדן בתיק העיקרי.

6.               על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

ניתנה היום י"א באייר, תשס"ז (29 באפריל 2007) במעמד הצדדים.